|
לשם מה ללמוד תנ"ך [ב']
|
|
בארץ, לא הרבה זמן לפני קום המדינה, נאבקו להנחיל את העברית כשפת המדינה בטרם קמה * ועל זה היו ויכוחים ו"מלחמות" - קראו לזה "מלחמת השפות"
|
|
|
|
|
הבדידות הזקנה ואני
|
|
אני מחפשת את השנים העלומות, של הנעורים והעלומים, שהתפספסו לי בין האצבעות, ואני מבקשת קצת מהן לחיות, אולי לעשות איזה תיקון, אולי להיזכר במשהו שנשכח, לפני שהזיכרון ממני יברח...
|
|
|
|
|
החקלאות עוברת מהמרכז לשוליים
|
|
השינוי המשמעותי בכפר ובחקלאות התרחש, כנראה, לאחר "המהפך" של שנת 1977, לפני "משבר החובות" של המושבים והקיבוצים באמצע שנות השמונים
|
|
|
|
|
הקץ לחקלאות - ספור הפרברים
|
|
תהליך הפרבור, הביא לגידול בשטח הבנוי, על חשבון קרקעות חקלאיות ובאזורי שוליים, על שטחים, שרובם בעלות המדינה; התהליך הביא לבנית בתים צמודי קרקע במושבים ולשכונות מגורים חדשות במושבים ובקיבוצים
|
|
|
|
|
המושבניק שלי
|
|
שמעתי על החלוצים האלה ספורים הרואיים מלאי הוד ומעוררי כבוד * והנה, כאילו הוא יצא מהספרים ומהסיפורים * מול עיניי ניצב מושבניק, צבר, בשר ודם, שאין ממנו מושלם, ג'ינג'י חתיך, שיערו ערמוני, גבוה ורזה, עיניו ירוקות, כאילו יצא מהדמיון
|
|
|
|
|
|
|
מזרה ישראל יקבצנו
|
|
אשרינו שזכינו לעלות או להיוולד בישראל! ואשרי המדינה, שהיא ממשיכה לדאוג ליהודים ומעלה אותם מכל רחבי תבל, ונותנת להם בית ומחסה מפני רדיפות ואנטישמיות וגם מרעב, מפעל שימשך לעד
|
|
|
|
|
ילדים זה שמחה
|
|
גודלה של משפחתי היה בעוכריי, והוא מצביע על נחשלות! בעיקר לאור העובדה שהמשאבים היו מוגבלים, ולא ניתן היה לספק את כל צורכי הבית והילדים, כי הגענו לארץ חסרי כל ממדינת עולם שלישי והיא השפיעה על הילודה, על השפה, על המבטא, על צבע העור, ועל הרבה דברים שאותם מי יספור
|
|
|
|
|
לכל איש יש שם
|
|
עד כתה ד', שמי בתעודת הזהות היה "חנינה" * המחנכת, שרה, שוחחה אתי והציעה שאשנה את שמי ל"חנה" * אמרתי לה, שאכן זהו שמי - חנה, כי אבא תמיד כינה אותי חנה
|
|
|
|
|
בשבחי האשכנזים
|
|
ידעתי שלא יהיו לי עיניים כחולות, אך ייחלתי להינשא לגבר שיש לו עיניים כחולות, כדי שילדתי תירש אותן ממנו
|
|
|
|
|
נכדתי
|
|
האהבה בינינו הולכת ומתגברת, ומכל רגע אתה אני מאושרת * היא מגיעה אלי ערב ערב בשעה קבועה ומטפלה לי ברגל, במסירות ובדייקנות
|
|
|
|
|
הילדה שבי
|
|
אחיה הקטנים חסרי הישע, ילדים "זרוקים", שלא עשו שום פשע, הם הבובות, שאף פעם לא היו לה, שאותם היא עוטפת ברחמים, מחבקת, מאכילה ומכילה, כאילו הם ילדיה שלה
|
|
|
|
|
שיעור תנ"ך
|
|
הסיפור של חנה מוכר לה מכתה ה', אותו לימד המורה הטוב, הלל, שגם אז הוא עשה עליה רושם מלבב, אך, כעת, בגילה, היא בשלה להבין אותו יותר...
|
|
|
|
|
|
|
הוא נותר לבד
|
|
רופאו שהוא מלאך שמשמים נשלח, שניתח אותו וחיים בו נפח... נטע בו אמונה, שהוא אחז בה ולא הרפה ממנה, ודברי הרופא במוחו מהדהדים... ידיים - הוא לא ירים!
|
|
|
|
|
אחיות (חלק שני)
|
|
לא עברו ימים אחדים, ו"הכלה האם" לא יכלה עוד להצפין את הבן * היא ידעה, שאין לה שום הגנה, וכולם יצביעו עליה, ויאמרו, שהיא "לא הגונה"
|
|
|
|
|
אחיות
|
|
האחיות - "המוצלחת" ו"הסוררת", נראו לגמרי אחרת. הן התנהגו אחרת, התלבשו אחרת, התייחסו אחרת ללימודים וגם לדרך ארץ... זרים התקשו להאמין שהן אחיות
|
|
|
|
|
ימי כיפורים
|
|
צמתי כרגיל. הלכתי לבית הכנסת להתפלל, שאצליח בלימודים וגם שאזכה השנה למצוא זיווג, כי אין לי כוונה להישאר רווקה זקנה * הצום היה קשה, לקראת הסוף, התעלפתי!!
|
|
|
|
|
עם אבא בראש השנה
|
|
מה שלא יהיה, אבא, אני ממשיכה במסורת האבות, ובערב החג עשינו את כל "הברכות" * התגעגעתי אליך מאוד, ורק רציתי שתבוא לראות את הצאצאים, השלישים והריבעים, כמה נחת יכולת לרוות!
|
|
|
|
|
|
|
סערה
|
|
חיינו לאחרונה כמו ספינה רעועה,
|
|
|
|
|
|
|
|
|
חלק שני: חזרה לבית החולים ולטיפולים
|
|
הרופא לרגע לא נטש, דאג לתת לו את הטיפול הנכון בכול שעה * כשהוא לא היה נוכח, הרופאים התיעצו אתו בטלפון, ועשו כל מה שהוא חשב לנכון * הוא הדהים אותנו במסירות שאין לה קץ, וזה ריפא יותר מכול תרופה
|
|
|
|
|
|